<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער ב'</h1>
<h2>דף ע.</h2>
האומר תנו שקל לבני בשבת, וראויים לתת להם סלע, נותנים להם סלע. ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל, אין נותנים להם אלא שקל. ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם, בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו, אין נותנים אלא שקל. אמר רב עוקבא בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנים להם כל צורכם והאי דאמר הכי לזרוזינהו וכו'. פרק מציאת האשה [ע' ע"א].
<h2>דף פה:</h2>
מי שאמר נכסי לטוביה, ובא רב טוביה, והוא איש הרגיל אצלו, נותנים לו אע"פ שאמר לטוביה. באו שני טוביה, שכן ות"ח, ת"ח קודם. קרוב ות"ח, ת"ח קודם. שכן וקרוב, שכן קודם שנאמר [משלי כ"ז] טוב שכן קרוב מאח רחוק. שניהם שכינים שניהם קרובים שניהם תלמידי חכמים, למי שירצו הדיינים יתנוהו. ואיתה פרק הכותב. ור"ם כתב כן פי"א יעשו הדיינין כמו שירצו, כל מי שדעתם נוטה שעל זה אמר, נותנים לו. ולא כפירוש רש"י שיראו הדיינים למי שהיה קרוב יותר לדעת המת, דאם כן היינו כעין שכן וקרוב.
<h2>דף קט:</h2>
האומר דקלא לברת, ויש לו שני חצאי דקל, דבריו קיימים, דקרו אינשי לתרי [חצאי] דקלי דקלא. ואיתה בסוף כתובות.
